הודעות

האיגוד הראומטולוגי מודיע בצער רב על מותו של יקיר האיגוד פרופ' ראובן מדר

חבר, מדריך, מורה ומחנך של דורות רבים של ראומטולוגים. משתתפים בצער המשפחה. יהי זכרו ברוך

02.03.2023, 11:00

ראובן מדר נולד בחיפה בשנת 1950. ראובן למד בתיכון בית הספר הריאלי בחיפה ולאחר מכן התגייס לחיל השריון, שם הכיר את רבקה אשתו לעתיד. עם שחרורו, הרחיק ללימודי רפואה בבולוניה, איטליה שם רכש לעצמו שפה נוספת, קולגות וחברים לרוב, בת ראשונה, וכל זאת לרבות קבלת תואר דר' לרפואה בהצטיינות כמובן.

בחזרתו ארצה התיישב בעמק יזרעאל וסיים את התמחותו במחלקה פנימית בבית החולים העמק, בהנחיית מנהל המחלקה דר' שונפלד, שם גם נשאר כרופא בכיר וכסגן מנהל מחלקה. במקביל החל להתעניין בראומטולוגיה ועבד במרפאה הראומטולוגית בבית החולים רמב"ם.

ב-1990, כבר סגן מנהל מחלקה פנימית, התקבל לתוכנית fellowship ביחידה הראומטולוגית בבית החולים האוניברסיטאי של אוניברסיטת טורונטו. במסגרת ה-Fellow, עבד במחיצתם של פרופ' יו סמייט, פרופ' אד קיסטון, ופרופ' דפנה גלדמן, השתתף במחקר בתחומים ראומטולוגים רבים וסיים את התקופה בהצטיינות.

עם חזרתו לבית חולים העמק ייסד את היחידה הראומטולוגית. בשנת 2010 היחידה הראומטולוגית בניהולו החלה להכשיר מתמחים בראומטולוגיה ועד היום הוכשרו 3 רופאים מומחים, וכעת ישנם שני מתמחים בשלבים שונים בהתמחותם. דר' מוחמד עדוי איתו עבד שנים רבות והמשיך לניהול יחידות ראומטולוגיות בצפת וטבריה.

במהלך השנים התקדם לדרגת פרופ' חבר קליני בפקולטה לרפואה בטכניון, וזכה ללמד דורות רבים של סטודנטים לרפואה. במקביל היה יושב ראש ועדת הלסינקי בבית החולים. באיגוד הראומטולוגי הישראלי שימש כגזבר וכמבקר האיגוד, וכמובן השתתף באופן פעיל וקבוע בכנסים ובפעילויות הקליניות והאקדמיות של האיגוד.

פרופ' מדר חתום על 55 מאמרים מדעיים, ועם לכתו קיימים מספר רב של פרויקטים מחקריים בתחום הראומטולוגיה שעוד עתידים להתפרסם בהמשך. פרופ' מדר כתב את הפרק על אחד ממושאי מחקרו האהובים DISH – Diffuse Idiopathic Skeletal Hyperostosis – בטקסטבוק הראומטולוגי האמריקאי – Kelly’s Rheumatology. בנושא זה גם ריכז את קבוצת העבודה במסגרת האיגוד האירופאי לראומטולוגיה – EULAR-  DISH study workgroup.

בין תחביביו העיקריים של ראובן – הצורפות – בה עסק בשנים האחרונות ושכלל את מיומנותו בהרכבת תכשיטים יפהפיים. רכיבת סוסים בשטחי עמק יזרעאל הייתה בשבילו שאיפת אוויר ומילוי מצברים עליה לא ויתר. החותם המרכזי שפרופ' מדר הותיר הוא האנושיות הרבה אותה הפגין כלפי הסובבים אותו, המסירות המקצוענות והיסודיות בה דאג למטופליו, והאדיבות הרבה שבו. כפי שנהג לומר על מושאי הערצתו – "מענטש".

ראובן הותיר אחריו רעיה, שלושה ילדים, ונכדים לרוב.

יהי זכרו ברוך.

נושאים קשורים:  הודעות
תגובות

אני המום ולא מעכל עדיין . 30 שנה עבדנו ביחד מאז שהייתי סטג'ר בבית חולים העמק . כאדם היה אדיב נחמד אכפתי והגון וכרופא מאוד מקצועי וחכם וממנו למדתי המון . אבידה גדולה לכולנו . יהי זכרו ברוך

02.03.2023, 13:40

ברק ביום בהיר - כך נפלה עליי הבשורה המרה של פטירתו של פרופ מדר
מורה, מחנך, ידען, צנוע, מכבד וחבר!
פרופ מדר יחסר לרבים מאיתנו.
חסרונו יורגש בכל כנס, אירוע ומפגש!
הצחוקים יחסרו מאד!
חבר אתה כבר חסר!
יהיה זכרך ברוך

מאז אמש אני המום מההודעה המצערת. ראובן חבר אמת לאורך שנים מאז התמחינו שנינו בהפרש שנים קטן בריאומטולוגיה בטורונטו.
חכמתו ויושרו יחסרו לנו מאד. יהי זכרו ברוך

02.03.2023, 14:17

פרופ מדר היה קודם כל מענטש - אנושי, אכפתי, תמיד בגובה העיניים, עם הרבה חמלה, אהבת אדם, ועם זאת הרבה ידע, מקצועיות, חשיבה הגיונית וישירה, וצניעות. הוא יחסר לי מאוד בנוף של האיגוד הראומטולוגי ואני מרגישה שזכיתי בהיכרותי הקצרה מידי עימו.

02.03.2023, 14:24

אני המום. אומרים שהטובים הולכים קודם... תמיד עם חיוך נסוך על פניו. הרגשתי קשר מיוחד אליו בגלל מוויות ילדות בבית חולים העמק. חבל מאד.

המום מהבשורה הקשה.
יחסר לי הידע הרפואי הנרחב אבל יותר מזה ההגיון הקליני ה״פשוט״ לכאורה
יחסרו לי החברות, השיחות הקטנות, הצחוקים וגם הרגעים הגנובים של העישון בצוותא
תחסר לי ראובן

קשה להאמין שאיש שמח, עם הומר חריף, עם שפה זורמת יפה ועשירה פשוט איננו. חלל ריק והרגשת מועקה בפנים. היה נורה קייף לדבר, לדון, להתבדח. היה כיף לדבר על מקרה אבל באותה מידה גם על אקטואליה, על היסטוריה, על תרבות, על טיולים. היה גם פשוט קיף על ידו. בשבילי ראובן היה ישר ודיפלומטי, מאוד הגון, ראומטולוג בנפש עם ראיה רחבה, גישה מעמיקה ודוגמה למיקצויות אצילה. בהרבה סיטואציות היה נותן כתף להשען עליו ואוזן להקשבה. אהבתי אותו מאוד ומרגישה שאתו הלך משהו שתמיד חיבב וחימם את הלב. צער לי מאוד. תנחומי לרבקה שהיתה לראובן זוגיות לדוגמה, תנחומי לילדיו שהוא כל כך גאה בהם. שיהיה זכרו ברך, תמיד אזכור אתך ראובן. אלכסנדרה

אנונימי/ת
02.03.2023, 17:52

קשה להאמין ולעכל את הבשורה המרה על פטירתו הפתאומית של מי שהיה דוגמא ומופת למנטש אמיתי-רופא ואדם, מורה ומחנך, מקור והשראה לטוב- לב, ענווה, בקיאות, וידע רב כל כך. זכיתי להכירו אך לצערי לזמן קצר מדי. הוא יחסר מאוד במפגשים המשותפים ובנסיעות המשותפות לכנסי האיגוד.

02.03.2023, 17:53

אנונימי/ת 17:52
קשה להאמין ולעכל את הבשורה המרה על פטירתו הפתאומית של מי שהיה דוגמא ומופת למנטש אמיתי-רופא ואדם, מורה ומחנך, מקור והשראה לטוב- לב, ענווה, בקיאות, וידע רב כל כך. זכיתי להכירו אך לצערי לזמן קצר מדי. הוא יחסר מאוד במפגשים המשותפים ובנסיעות המשותפות לכנסי האיגוד.

הלם! מועקה ועצב גדול. אבדן של אחד מעמודי התווך ומעצבי דיעה ועמדה של מקצוע הראומטולוגיה בישראל.
אוהב אותך ומתגעגע.

אבל כבד ותדהמה. אובדן של מענטש חכם חד לשון וחריף ובקיא המחייך כלפייך בחיבה. תחסר לי ולכולנו מאד.

17.03.2023, 20:29

שבועיים חלפו מאז נפלה עלינו כרעם הידיעה המרה. ועדיין היא מתהדהדת כ"לא יכול להיות". ראובן חסֵר ויחסַר. תפקידו האחרון באיגוד היה יו"ר ועדת הביקורת. תפקיד שביטא את מרכזיותו ואת ההערכה והאמון הכללי בו. ראובן היה יותר מראומטולוג-מחנך-חוקר-קלינאי-עמית. הוא היה עמוד תווך. תמיד טוב היה לראות אותו במפגשי האיגוד ולדעת שהוא קיים, נוכח ומשרה סביבו תחושה בטחון. דיוקנו, כמו מהותו, היו (כמה כואב להשתמש בזמן עבר) של רצינות עם קמטוטיי חיוך וותיקים סביב העיניים. אדם של דעת, של שיקול דעת, של נינוחות ושל אנטי-שוויץ. של אחריות והחלטיות עם קשב. שנים רבות היה ראובן פרש ראומטולוגיה בודד בעמק שבו אהב לרכב על סוסתו. כחלוץ יחיד בתחומנו בשנים ההן אני זוכר שהדבר שהדאיגו יותר מכל היה שמא חלילה יטעה בשוגג, בהיותו נגן סולן ועמוס. במו ידיו, ממש בעשר אצבעותיו, הקים יחידה עצמאית מתקדמת, תלמידים, עמיתים, מחקר והישגים. מחנך עקבי של הגישה הקלינית ואמן קפדן של הבדיקה הגופנית. מעבר לאבדן האישי של חבר יקר, אני ממאן לקבל את היעדרו כאושיה מרכזית ואהובה של שבט הראומטולוגיה כולו, המשרה נינוחות ובטחון אבהי. וכך תישאר עמנו דמותו.